פורנוגרפיה: הגיל הממוצע לחשיפה ראשונית לתוכן מיני קשה ברשת הוא 8. עד גיל 13 80% מהילדים ייחשפו לפורנוגרפיה, כאשר המרחק אל האתרים הללו הוא 5 לחיצות בממוצע. בכל שנה משקיעה התעשייה מיליארדים רבים כדי להגיע לעוד ועוד צרכנים.
מחקר מגלה כי על כל 30 נערים שצופים בפורנוגרפיה במציאות, רק הורה אחד חושב שהילד שלו צופה בפורנוגרפיה.

הנזקים של החשיפה לפורנוגרפיה והצפייה בה הם עצומים. החל מפגיעה מהמראות (אצל ילדים), עיוות תפיסת היחסים והמיניות הבריאה, דרך עלייה בתסמיני דיכאון, חרדה, לחץ ובעיות חברתיות, וכלה בגירושין ובבעיות בריאותיות.

סדרות: רוב הסדרות בנטפליקס (מעל 60%) ובפלטפורמות האחרות כוללות תוכן בוטה ומיני, במגמה הולכת וגוברת משנה לשנה. בישראל אין חוק האוסר הצגה של תכנים מיניים בסדרות בטלוויזיה ובאינטרנט על ספקים שאינם חלק מרשות השידור, ולכן נטפליקס ושירותים דומים, וכן הוט ויס, משדרים בלי הגבלה. מעבר לכך, רוב הסדרות זמינות כיום באופן בלתי חוקי לצפייה ישירה בדרייב או דרך טלגרם.

יוטיוב: על פי דו”ח בזק משנת 2020, הנוער משתמש ביוטיוב כיום בעיקר לצפייה בקליפים של שירים ובסדרות רשת. גם יוטיוב אינו מסונן, ומכיל תכנים עם אופי מיני ותכנים מפורשים.

טיקטוק: הסרטונים המובילים בטיקטוק הם תכנים בעלי אופי מיני מובהק.  

אינסטגרם: מובילי הרשת החברתית הם פרופילים בעלי אופי מיני מובהק.

המדיה שינתה את הדרך שבה אנו מתקשרים – משיחה פנים אל פנים עברנו לטקסטים שטחיים וקצרצרים בצ’אט, ויש לכך השלכות רבות. המחקר מראה כי 80% מהתקשורת שלנו תלויה בהבעות פנים. עם זאת, לילד קשה לזהות אם הודעה במדיה נכתבה בכעס, בכאב או בצחוק.

בעשור האחרון מצביעים המחקרים על ירידה באמפתיה, שהיא היכולת הרגשית שלנו להזדהות עם אחרים ועם רגשותיהם, בעקבות ההתקשרות דרך המדיה.

הצקות ופגיעות בין ילדים ונוער אינם דבר חדש. ואולם, השיח ברשת, הזמינות של המכשיר בכיס של כל ילד, היכולת להגיע לקהל נרחב והאנונימיות המתאפשרת בחלק מהאפליקציות מגדילים את היקף הבריונות ברשת ואת נזקיה. במחקר עולמי משנת 2018 פורסם כי כמחצית מבני הנוער חוו בריונות שהופנתה כלפיהם ברשת.

בריונות ברשת כוללת הפצת שמועות, הכנסה או הוצאה מקבוצות, השמצות וקללות, פרסום תמונות ופרטים אישיים, סרטונים מביכים וכן התחזות לאחר או חרם

במחקר בריונות ברשת שערכה חברת בזק בשנת 2019 פורסם כי רוב בני הנוער לא שיתפו מבוגר כאשר חוו שיימינג לסוגיו, ורובם אף מאמינים כי מי שמבצע בריונות ברשת הוא מקובל חברתית.

מה נחשב הצלחה? המדיה תמיד מציגה בפנינו את החיים המושלמים – ברשתות החברתיות (60% מהמשתמשים מודים שהתמונות שהם מעלים הן מבוימות ולא אמיתיות), בסרטים ובסדרות. 

האנשים תמיד נראים טוב (רק 5% מהאוכלוסייה מתאימים להיבחר לתפקידים בסדרות ופרסומות). אנו מאמינים שכך אנו אמורים להראות, שכך החיים שלנו צריכים להיות, ושכך נראית הצלחה. זה גורם לנו לשקוע בהשוואות ולחפש בחיינו את האושר המתואר שם, שלא באמת קיים במציאות.

התוצאה היא דכדוך וריקנות לאחר שעות של שימוש, דימוי גוף נמוך מאוד (כי מחנכים אותנו שם איך צריך להיראות), חוסר שביעות רצון מהקשרים החברתיים בחיינו וממציאות היום־יום.

חינוך סמוי: אנו מנסים לחנך את ילדינו ואת עצמנו לפי הערכים שבהם אנו מאמינים. 

צפייה ממושכת במדיה, באתרי חדשות, בסדרות וברשתות חברתיות משנה את עולם המושגים והערכים שלנו בלי שנשים לב. הדמויות הנערצות ומובילי השיח ממלאים את תת־המודע שלנו בהגדרות שונות מנתינה, מכבוד הדדי, משפה נקייה או מאמונה.

אתגרי טיקטוק: בני נוער וילדים רבים מושפעים מאתגרים המתפרסמים ברשת, ולצערנו נפצעים ונפגעים בניסיון לחקות את האתגרים השונים ולעמוד בהם.

פישינג – ניסיון התחזות כדי לגנוב מידע רגיש כמו פרטי אשראי, כתובת, טלפון ועוד. ההאקרים מתחזים לאתר או לשירות לגיטימי דרך אימייל, שיחת טלפון, פייסבוק, וואטסאפ, אינסטגרם, או באמצעות הודעת SMS. 

פריצה לחשבון המחשב: חמישית מהמשתמשים חוו פריצה לחשבונם בשנה החולפת. נגנבו מהם פרטים אישיים, וכן הם נסחטו עבור שחרור נעילת הסמארטפון, המחשב, המידע האישי או העסקי המוחזק בידי ההאקרים.

קניות באינטרנט: רוב המשתמשים רוכשים מוצרים דרך הרשת. קל מאוד ליפול ברשת של נוכלים והאקרים, האורבים כדי לגנוב את פרטינו האישיים, ובהם גם את פרטי כרטיס האשראי שלנו.

נקודת גישה זדונית: האקרים יכולים לנסות לפתות אתכם להיכנס ל-Open Wi-Fi שהם עצמם הקימו, וכך המידע שלכם עובר דרכם. 

גיימינג: משחקי רשת מאפשרים לשחק אונליין עם שחקנים נוספים מהארץ ומהעולם – מוכרים או זרים מוחלטים. ברוב המשחקים אפשר לקיים צ’אט חופשי עם המשתתפים. קטינים רבים חוו סחיטה בקשר עם זרים שהבטיחו להם ‘סקינים’ במשחק תמורת תמונות פרטיות או מפגש, וחלקם אף נפגעו.

פגיעות מיניות ברשת: על ידי התחזות לילדים ולילדות, נערים, נערות או סוכנויות פדופילים יוצרים קשר עם נוער וילדים לקבלת תמונות פרטיות, לנסות להיפגש בעולם האמיתי, ולאחר מכן לתקוף או לסחוט ‘כופר’ בעד מחיקת חומרים שנשלחו.

סוג אחר של פגיעה הוא בהפצת תמונות פרטיות שצולמו דרך סנפצ’אט (אפליקציה שבה התמונה נעלמת לאחר כמה שניות), או תמונות וסרטונים שנשלחו באופן אישי. התופעה גרמה בעבר להתאבדויות בקרב נערות שנחשפו.