יש שאלה אחת – אולי הכי חשובה – שכל הורה חייב לשאול את עצמו כשהוא מתמודד עם אתגר המסכים בבית, וכמעט אף אחד לא שואל את עצמו:
מה החזון ההורי שלי בעולם המסכים?
אנחנו מתמודדים עם המסכים יום־יום, לילה־לילה. התמודדויות קטנות, מתישות, לעיתים מתסכלות. רוב הזמן אנחנו פשוט מגיבים למה שקורה. כועסים, מתעייפים, מוותרים, לפעמים מחוקקים חוק חדש ב23:00 בלילה ולמחרת שוכחים אותו. לפעמים יוצאים למלחמת עולם ולפעמים שותקים ומתעלמים. אנחנו מגיבים למציאות כמו שהיא, עם מה שיש לנו באותו רגע. וזה בסדר. אבל אתם יודעים איך זה נקרא?

זה נקרא לשרוד.

וכשאנחנו רק שורדים – אנחנו לא באמת מחנכים. אנחנו מכבים שריפות.
אז אולי הגיע הזמן לעצור לרגע. לשאול את עצמנו לא מה קורה – אלא מה אנחנו רוצים שיקרה. לא רק איך להגיב – אלא לאן להוביל.

כי גם בתחום הזה, כמו בכל תחום משמעותי אחר בחיים – תזונה, כלכלה, חינוך, ערכים – מגיע לנו שיהיה חזון. חזון הורי הוא לא טבלה של חוקים. הוא לא רק כמה שעות מסך מותרות ביום. הוא קודם כל תמונה ברורה של איך אנחנו רוצים שהמשפחה שלנו תיראה בתוך עולם רווי מסכים.

כשהחזון ברור, יש לנו שקט פנימי. יש כיוון. הגבולות שאנחנו מציבים כבר לא מקריים, והתגובות שלנו פחות אקראיות. הן לא תוצאה של עייפות אלא של בחירה.
הורות עם חזון לא מגיבה למציאות – היא יוצרת אותה.

אז הנה הצעה פשוטה: קחו לכם רגע שקט. שבו עם עצמכם. שאלו, בכנות – מה החזון ההורי שלי בעולם המסכים? לא רק מה אני נגד, אלא מה אני בעד. איזו מערכת יחסים אני רוצה לבנות עם הילד שלי סביב המסכים? מה חשוב לי שיישאר בקשר שלנו גם כשיש נייד ביד? אלו ערכים אני רוצה להנחיל דרך המפגש עם הדיגיטל?

קחו כמה שאלות לדוגמה שיכולות להנחות אתכם בכתיבת החזון שלכם: איזו מערכת יחסים אני רוצה שתהיה לי עם הילד שלי סביב המסכים – האם אני רוצה להיות המפקח, או דווקא בן שיח ואדם שהוא יכול לבטוח בו? כשאני חושב על שימוש בריא במסכים – איך זה נראה בבית שלנו? לא רק מבחינת זמן, אלא מבחינת גישה, גבולות, הרגלים. מה אני רוצה שהילד שלי יזכור בעוד עשר שנים מהשיחות שלנו על טלפונים? מה הערך שאני באמת רוצה להנחיל לו – פחד, או אחריות? שליטה חיצונית, או בחירה פנימית? ומה הדבר שאני הכי רוצה לחזק אצלו – יותר מהמאבק על המסך? אולי ביטחון עצמי. אולי תחושת שייכות. אולי סקרנות בריאה.

כשכותבים את החזון הזה – גם אם רק בכמה שורות – פתאום מתבהר מה באמת חשוב לנו.
וכשהחזון כתוב, אפשר לחזור אליו בכל פעם מחדש.
הוא מזכיר לנו מי אנחנו רוצים להיות כהורים, ומה חשוב לנו לשדר – גם ברגעים שהכוח אוזל, ונותן לנו שלווה ושליטה פנימית ורוגע גם במצבים קיצוניים.

החזון לא דורש שלמות. הוא רק מבקש כיוון.
ובמרחב כל כך סוער כמו העולם הדיגיטלי – כיוון ברור הוא כנראה המתנה הכי גדולה שנוכל לתת לילדים שלנו.