המטפל גיא עינת, טבע את המושג
מרחב פורנוגרפי
שמתייחס לתכנים וחשיפה לדימויים מיניים
במרחבים שבהם מסתובבים ילדים ונוער,

(בעיקר במדיה, ברשתות חברתיות, סדרות תכניות טלויזיה)
בהם חושפים אותם לשפה פורנוגרפית,
ומייצרים עבורם, לצערנו,
עולם “היפר-מיני” שהם חיים בתוכו בגיל צעיר מאד.

למרחב הזה יש השלכות ונזקים רבים מאד,
החל משחיקת התום הילדי,
והעלאת סף הריגוש בגירויים מיניים מכל עבר,

ועד לעולם תדמית עצמית שלם של איך צריכים להתנהג,
איך צריכים להראות, איך צריכים להתלבש,
איך צריכים לרקוד,
איך צריכים להראות יחסים בין גבר לאישה,
והכל על פי סולם ערכים מעוות, של מה שמצטלם טוב,
ומה שמכניס לקופות יותר כסף.

למעשה הגדרה טובה יותר של מרחב פורנוגרפי היא

שימוש בגוף ומיניות כדי להרוויח. (כסף,מעמד,פופולריות)

זה הכל.

בתחרות השירה האחרונה בה השתתפה ישראל,
לצערנו, היה שימוש בוטה מאד במיניות,
בשביל להשיג כבוד, יוקרה, ניצחון.

זכיתי שלא לראות ולהזדעזע,
אבל השיח סביב האירוע הזה הוא כואב מאד.
הלגיטימיות שמעניקים לזה, הופכת את זה להיות בסדר.
וזה לא בסדר.

תפקידנו כאנשי חינוך הוא לתווך,
לדבר, לא להתעלם.

יש כאן אירוע ציבורי, שתלמידנו מכירים היטב,
וכדאי מאד למנף אותו,
לדיבור על ערכים,
על טוב, על השימוש במיניות בזמן ובמקום המתאים שמביא ברכה,
על הרצון שלנו לשמור את האש הזאת,
לבנות איתה בית ולחמם את הלבבות.

ועל הנזק, ומה שהיה לא מתאים, ולא טוב.
גם את זה חשוב שתלמידנו ישמעו מאיתנו.

אפשר לשאול את תלמידינו, אם שמעו או ראו,
לפתוח שיח האם זה טוב או לא,

ולמי שבאמת יש אומץ – לעבור לצד השני

ולשאול, רגע אבל מה בכלל הבעיה?

למה שנתנגד לזה?

למה ששימוש במיניות כדי להשיג דברים, פרסום, תהילה מעמד חברתי,
לא יהיה לגיטמי וטוב?

למה שלא נרשה לעצמנו להינות ממיניות בלי שום גבולות?

האם הגבולות טובים? מה הם נותנים לנו?

האם אני רוצה לבחור מה אני מכניס לעולם שלי,
או שכל מה שמפרסמים, שולחים, מדברים עליו אני רואה בלי בעיה?

תנו להם ולהן להוביל את השיח,
(כמובן בגבולות מוגדרים שלכם),
תנו לקול השיפוטי שנמצא אצלם בלב לזעוק.

זה מעורר פי 10 מקול הזעקה החיצוני שלנו,
(שהוא חזק וכנה וחשוב כמובן),
זה מעורר יותר כי זה באמת שלהם.

יאללה חברים,
עובר לעשייתן,
ספרו לי איך היה.

סער: [email protected]