05.02.2025

אחד הדברים השקטים, הכמעט בלתי נראים, שמפוררים את הקשר שלנו עם הילדים – הוא הטלפון שלנו. לא בגלישה מופרזת, לא בתוכן בעייתי, אפילו לא בגלל שאנחנו כל הזמן עם הראש במסך. אלא בגלל מה שהוא עושה למוח שלנו כשאנחנו רק בסביבתו. 

מחקר שנעשה באוניברסיטת טקסס ובאוניברסיטת קליפורניה ביקש לבדוק את ההשפעה של סמארטפונים על תפקוד קוגניטיבי. לקחו שלוש קבוצות סטודנטים, נתנו לכולם מבחן זהה לפתרון בעיות. קבוצה אחת הניחה את הטלפון על השולחן לידם. קבוצה שנייה שמרה אותו בתיק או בכיס. והקבוצה השלישית נפרדה ממנו לחלוטין – המכשיר הושאר מחוץ לחדר. התוצאה הייתה ברורה: ככל שהטלפון קרוב יותר, הציון נמוך יותר. גם בלי לגעת בו. גם בלי שהשמיע צליל אחד. עצם הנוכחות הפיזית של המכשיר לידנו, מספיקה כדי לגרום לירידה מובהקת ביכולת החשיבה, הריכוז, הזיכרון. המוח, גם אם הוא לא מודע לכך, נשאר בדריכות. כאילו כל הזמן מחכה. לצפצוף, להודעה, לאיזה עדכון. כאילו הוא לא לגמרי כאן. והמצב הזה, שנקרא Brain Drain – ייבוש מוחי – הוא תהליך שקט שבו הקשב שלנו מתייבש. לא נוכח. לא מסוגל להתרכז באמת. ואנחנו חיים ככה יום יום. והילדים? הם מרגישים את זה.

דמיינו את הסצנה הבאה: אתם חוזרים הביתה אחרי יום ארוך. אולי אפילו אתם כבר בבית, עובדים מהלפטופ או מנסים רגע לנוח. הילד חוזר מבית הספר, נכנס בדלת, טיפה שפוף. אולי היה לו יום קשה. אולי מישהו העליב אותו. אולי הוא פשוט עייף, מחפש עוגן. ואתם שם. אפילו אומרים "מה קורה?" או "איך היה?". אבל היד אוחזת בטלפון. המבט חצי בזום. אחת העיניים על המסך, השנייה מנסה להיות איתו. התגובה איטית. לפעמים חצי עצבנית. ואם הוא מתעקש? שואל שוב? מבקש? אתם אולי עונים באוטומט: "רגע, אני עסוק", או "דקה, אני באמצע משהו". והוא לומד. מהר מאוד. שהקשב של ההורה שלו לא תמיד זמין. שהוא צריך להתחרות על תשומת לב. שזה לא מספיק לנסות פעם אחת. ובתוך כמה ימים – או שבועות – הוא עובר שינוי. חלק מהילדים שותקים. מפסיקים לשתף. בולעים את המילים. אחרים מגבירים קצב. מתחילים להתנהג בצורה שמושכת אש. מציקים, מתפרצים, רק כדי לראות אם מישהו שם לב. ואם זה לא עובד – הם לומדים לברוח. לא למישהו. אלא למשהו. למסך. שם הם לא צריכים לחכות. לא צריכים לנחש אם מקשיבים להם. שם יש תגובה מיידית. תמיד. זה לא בגלל שהם מכורים. זה בגלל שהם מרגישים לבד.

וכך, בלי שהתכוונו, אנחנו יוצרים בעצמנו את מה שניסינו להימנע ממנו. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יפנו אלינו. ידברו איתנו. ישתפו אותנו. שלא יתנתקו. אבל כשאנחנו לא באמת נמצאים, גם כשהגוף בחדר – הם מפסיקים לנסות. ומחפשים קשר במקום אחר. זה לא קורה ביום. זה קורה בטפטוף. עוד שיחה שלא הקשבנו לה. עוד "דקה" שהתארכה. עוד ארוחת ערב שגלשנו בה לוואטסאפ. ואז מתחילים לשאול: למה הילד כל הזמן מול המסך? למה הוא לא משתף? למה הוא מגיב בכעס או בבריחה? והתשובה כואבת, אבל פשוטה: כי לא תמיד היינו זמינים כשהוא באמת היה צריך. לא כי אנחנו הורים רעים. אלא כי אנחנו מותשים. מוסחים. חיים בעולם שמחבל בריכוז שלנו – ודרך זה, גם בקשר שלנו.

אבל כאן יש גם תקווה. כי כדי לתקן את זה, לא צריך להפוך את כל סדר היום. לא צריך לוותר על העבודה, או על המיילים, או על עצמנו. צריך רק דבר אחד: החלטה קטנה אחת – להיות נוכחים, לרגע קצר, באופן מלא. נתחיל ברבע שעה ביום. לא יותר. כמה דקות כשהוא נכנס הביתה. או ברכב, או בערב לפני שינה. בלי טלפון ביד. בלי צפצופים ברקע. בלי חצי עין על העולם. רק אתם והילד, עם לב פתוח, עם הקשבה אמיתית, עם מבט שאומר – אתה חשוב. את לא לבד. הזמן הזה, השקט הזה, הוא שמרפא. הוא מחזיר לילד את התחושה שיש לו עוגן. שיש לו למי לפנות. שהוא לא צריך לרדוף אחרי תשומת לב. וברגע שהוא מרגיש את זה – הרבה פחות מושך אותו להיאחז במסך.

אל תחכו שהילדים יבקשו את זה. הם לא יגידו "אמא, אני צריך את הקשב שלך". הם לא ינסחו את זה במשפטים יפים. אבל הם כן ישדרו. בהתנהגות, במבט, בחוסר שקט. וזה הרגע שלנו להיענות – לא ממקום של אשמה, אלא מתוך אחריות. החלטה קטנה, שיכולה לשנות הרבה.

>>>>>>

ארגון "לוקחים אחריות" הוא ארגון חברתי-חינוכי הפועל בישראל לקידום שימוש אחראי, מאוזן ומצמיח ברשת ובמדיה הדיגיטלית. הארגון הוקם מתוך הבנה כי בעידן הנוכחי, שבו המסכים והמדיות החברתיות מהווים חלק מרכזי מחיי הילדים, הנוער והמבוגרים, יש חשיבות עצומה ליצירת תשתית חינוכית וקהילתית שתאפשר לאדם להיות בעל שליטה ובחירה נכונה בהתנהלותו בעולם הדיגיטלי.

העמותה מפתחת תוכניות חינוכיות פורצות דרך הפועלות בבתי ספר, במסגרות קהילתיות ובקרב הורים ומורים מכל קצוות הקשת הישראלית באמצעות סדנאות, הרצאות, קורסים ותוכניות ליווי מקצועיות.

הארגון מצייד הורים, מורים ותלמידים בכלים מעשיים לניהול זמן מסך, להתמודדות עם תכנים מזיקים, ולבניית זהות דיגיטלית בריאה. התוכניות מבוססות על ידע מחקרי עדכני, בשילוב גישה ערכית שעוזרת לכל אדם לשאוף ולצמוח מבחינה אישית וחברתית.

בנוסף, לוקחים אחריות משתפת פעולה עם עוד הרבה גורמים נוספים- משרדי ממשלה, מועצות מקומיות, עמותות וגופים ציבוריים נוספים, במטרה לקדם רגולציה, להעלות מודעות ציבורית וליצור שינוי מערכתי רחב. הארגון מאמין כי האחריות אינה מוטלת רק על האדם הפרטי, אלא היא משותפת למשפחה, לקהילה ולחברה כולה.

באמצעות פעילות אינטנסיבית, עקבית ומבוססת ערכים, לוקחים אחריות שואפת להעניק לדור הצעיר ולחברה הישראלית כולה את הכוח להשתמש במדיה לא רק ככלי לצריכה ובידור ואסקפיזם, אלא כמנוף להתפתחות, לחוסן אישי ובניית אישיות חזקה ובריאה.