נקודת המוצא בחינוך היא אמון, ולענייננו אמון ברצונו של הילד להיות ילד טוב ולגדול להיות אדם טוב ואמון בכך שהילד לא רוצה להזיק לעצמו או לעשות לנו דווקא.

נתינת אמון זוהי עבודה תמידית ומתמשכת שעלינו כהורים לעשות עם עצמנו תדיר.

כאשר להורים יש אמון בילד זה מאפשר לו עצמו לתת אמון בהוריו, הוא יודע שאתם בצד שלו, הוא יודע שאתם רוצים בטובתו, ועכשיו אפשר לצאת לעבוד…

“אבל הסברנו לה הכל ולמרות שהיא בכללי ילדה מאד טובה ולמרות שהיא ילדה חכמה היא עדיין רוצה סמארטפון!”

תשאלו ובצדק “אז איפה פה הרצון שלה להיות אדם טוב? איפה האמון בנו שאנו יודעים מה טוב בשבילה? למה היא לא משחררת?!”. שאלה טובה.

חשוב להבין שילדינו מבינים היטב את כללי המשחק.

החלטתם שאתם ‘בשום אופן לא מסכימים לכך’ והיא עדיין מתעקשת, אולי כדאי לבדוק עם עצמכם- מה הדוגמא האישית שאנחנו נותנים לבתנו?

האם אתם מנהלים את חייכם באופן שבו אתם דורשים מילדיכם לנהל את חייהם?

זוהי שאלה הדורשת המון כנות אבל חשוב לזכור שילדינו קולטים גם את הזיופים העדינים ביותר

ולפני שאנו באים אליהם בטענות שהם לא ‘מסכימים’ להתחנך כדאי להכיר להם תודה על המתנה שהם נתנו לנו בדמות מראה המשקפת לנו בצורה עדינה ומדויקת את המקומות בהם אנו צריכים להשתפר בעצמנו.

הילדים בטבעם רוצים ללכת בעקבות מה שהם מזהים אצל ההורים

עליכם לשאול את עצמכם- מה הילדה האהובה שלנו מזהה בנו?

וזכרו, את הבת שלכם לא מעניין הבדלים בין מבוגרים לילדים ביכולת סינון תכנים, מעניין אותה איפה הלב שלכם באמת נמצא.

גם אם היא לא יודעת להסביר לכם את זה..

עכשיו, עליכם לנשום עמוק ולשמוח.

נכון שבשעת ויכוח הרוחות סוערות וישנה מועקה בלב אך עלינו ללמוד להסתכל על הדברים מלמעלה.

כל קונפליקט עם ילדינו האהובים הוא בעצם הזדמנות עבורנו לגדול ולהיות הורים קצת יותר טובים..

ובמקרה שלנו בואו נתבונן- מה באמת הילדה רוצה? בשאלתכם תיארתם שלושה רצונות: רצון לסמארטפון, עניין בצילום, רצון להיות בלוגרית, בואו ננסה להעמיק:

רצון לסמארטפון- הילדה רוצה סמארטפון, ואני שואל את עצמי- לחברות שלה יש סמארטפון?
לאחיותיה הגדולות יש?
אולי הסמארטפון מבטא עבורה ביטוי לעצמאות: אני יכולה לבטא את עצמי ולהתנהל מול הסביבה החיצונית בלי תלות בטלפון של אמא?
אולי זה סימן לבגרות: סומכים עליי ונותנים לי מכשיר של גדולים?
אולי סימן למקובלות חברתית: אני אהיה הראשונה או לפחות לא האחרונה בכיתה עם מכשיר כזה?

איני מכיר את בתכם ולכן אין כאן תשובה מוחלטת אלא רק שאלה- איזה צורך רגשי ימלא הסמארטפון בחייה?

רצון להיות בלוגרית- מהיכן הגיע רצון זה? מיהם המודלים לחיקוי של הילדה? כמו איזה בלוגרית שהיא מכירה מהרשת היא רוצה להיות? מהם עולמות התוכן מהם נבנה ומתעצב עולמה התרבותי של בתכם?

האם היא מבינה את המשמעות של להיות בלוגרית- איבוד האנונימיות, חשיפה לביקורת וללגלוג, טשטוש הגבולות בין עולמה הפנימי והעולם שבחוץ? האם היא רוצה להיות מפורסמת? לקבל הכרה חברתית?

העניין בצילום- תחביבים זהו עניין בריא ורצוי, הם מפתחים את כוחות ומיומנויות הילד, מרחיבים את אופקיו ועוזרים לו לעמוד ולברר את אופיו ואישיותו, וכאן אולי כדאי לחשוב יחד עם בתכם, איך אפשר לפתח תחביב זה?

מה יש בסמארטפון אישי שאין במצלמה או במכשיר של ההורים?

השאלות שמנינו אינן הכוונה לביצוע חקירת שב”כ.

אם אנחנו רוצים שהבת שלנו תבין אותנו אז בשביל זה אנחנו חייבים קודם כל להבין אותה, ואת זה אפשר לעשות רק על ידי הקשבה, נתינת מקום אמתי לתחושות ולרצונות שלה, בלי שיפוטיות ובלי התנשאות.

רק כאשר הבת שלנו תרגיש מובנת, תרגיש שיש לה אצלנו מקום בטוח בעולם, היא תוכל לראות בנו שותפים למסע חייה ולא אבני נגף שצריך להתגבר עליהם.

בדרך זו ישמר בינינו לביתנו ערוץ תקשורת פתוח, היא תראה בנו סמכות אמתית ותוכל לחיות בשלום עם הסירוב לקנות לה סמארטפון גם אם היא לא הבינה עד הסוף מה כל כך נורא בזה.

כמובן שאלו ראשי פרקים שנכתבו בקיצור רב, הדורשים העמקה ובירור, הן בירור תמידי ביניכם ובין עצמכם והן התייעצות עם איש מקצוע בעת הצורך.

בהצלחה רבה!