רציתי לשאול, תלמידה אומרת לנו שיש לה רימון בפלאפון ומצד שני יש לה טיקטוק.. זה אפשרי?
היה נדמה לי שהרימון/נטספארק חוסם את טיקטוק. מלבד זאת, מה ההתייחסות הראויה לרשתות חברתיות ולטיקטוק בפרט?
שלום
ודאי שסינון התוכן של נטספארק או רימון חוסם את הטיקטוק. אם יש סינון חינמי של החברות – הוא לא שווה הרבה וודאי לא חוסם את זה.
עם סינון איכותי אפשרי שיהיה טיקטוק רק אם:
היא פרצה את הרימון.
ההורים שלה או מי שאצלו הסיסמא לסינון פתחו לה את הטיקטוק.
בכל אופן אם ההורים לא יכולים לאסור טיקטוק באופן כללי, אז לפחות להשתמש בבקרת הורים שבתוכו ולסנן ,יש אפשרות בתוך האפליקציה לבקרת הורים של זמנים ותוכן. אבל זה לא באמת מה שיעזור כי זו אפליקציה נורא פרוצה בנושא הזה וקשה לשלוט עליה מבחינת התכנים וזאת גם הסיבה שהרימון חוסם אותה לגמרי .
טיקטוק מכיל סרטונים נוראים מבחינת צניעות, ניבולי פה, סרטונים מיניים לא מותאמי גיל, אנטישמיות, ובנוסף אתגרים שעלולים להוביל לסיכון. ממליץ למי שלא מבין את הסוגיה – לפתוח טיקטוק ולהסתכל שתי דקות על התוכן להבין למה התלמידים נחשפים שם.
זה גורם להתנהגויות מיניות לא תואמות גיל, עיוות עולם הערכים, וכמובן לשעות שימוש מרובות על גבול ההתמכרות.
בגילאי יסודי אני ממליץ לאסור באופן גורף בלי שאלות ולהשתמש בסמכות הורית כמו שהיית משתמש אם הבן שלך היה חוזר מבית הספר עם קופסת סיגריות.
בגילאי החטיבה והתיכון יש לקיים יותר שיח, והסברה. להיכנס ביחד, להתעניין מה הוא רואה שם שהוא אוהב, לעומת הדברים שהוא מבין שלא טובים לו/לה, ולנהל ביחד את הסיכונים, ואת ההחלטה לחסום/לצמצם וכו'.
כמובן שהתפקיד שלנו כמחנכים הוא
1. להנגיש את הידע להורים
2. מול התלמידים לקיים שיח כל פעם בסוגיה אחרת הקשורה למסכים. איך עושים את זה נכון – הוא כבר נושא לשאלה אחרת..
בהצלחה!