שלום וברכה, אני רוצה לשאול שאלה ממש חשובה:
לצערי, ראיתי כמה סדרות שהיה בהן תוכן מיני
והציגו שם שבגידה זה דבר לגיטימי.
גבר חי עם אישה חמש, עשר, עשרים שנה ורוצה להתרענן, וגם אם האישה היא הכי יפה בעולם,
הוא יגיד, "בן אדם לא יכול לאכול רק סטייק, הוא צריך גם לחם עם שוקולד".
אז בעצם למה בגידה מינית זה דבר כל כך נורא?
ואם בגידה היא דבר נורא כל כך שמביא לגירושין, אז למה בעולם המערבי בסדרות, זה נראה שיא הלגיטימי והנורמאלי?
שלום לך יקיר ה'. 🙏🏻
אתחיל בשלושה דברים:
ראשית, אשריך שאתה כל כך כנה וישיר. ❤️
שנית, אשריך על חיפוש האמת. כלומר, אינך מגיע למסקנה מיד שהכל חופשי,
אלא מחפש את הצדק והמוסר.
שלישית, זוהי דוגמא נפלאה להעמיק את התודעה, עד כמה סדרות "תמימות" ולא תמימות, משפיעות לנו על החיים, וגורמות לנו לִצְרוֹך ולהפוך את חיינו לחיי תרבות שזרים לנו.
אעדיף להתחיל בשאלתך השנייה: 😇
"מדוע בעולם המערבי ובסדרות זה נראה שיא הלגיטימי ונורמאלי?"
ישנם סיבות רבות לכך, שבעולם המערבי זה "שיא" הלגיטימי, נתחיל בסיבה המשמעותית ביותר – שאלת המוסר והצדק אינה מעסיקה את החברה המערבית במובן הפרטי, אלא בעיקר בפגיעה הציבורית. 🧐
האם בחדרי חדרים, יש משמעות לכך שאני לא לבוש צנוע? האם בחדרי חדרים אני יכול לקלל? ביהדות הצדק והמסור הוא משמעותי מאוד,[1] גם כשהאדם עומד בפני עצמו[2].
גם במוסר החברתי, שמקובל על התרבות המערבית יש הרבה פִרְצוֹת. ניקח לדוגמא את העֵירֹום: הרי ברור לכל בר דעת שלא הגיוני שאנשים ילכו ערומים ברחוב, אך פְּסָלִים בְעֵירוֹם מלא – ישנם רבים בעולם. ועוד דוגמאות רבות עד אינסוף שכאלה.
כיוָן שכל הזמן עוסקים בעיקר בשוויון 😃 ובדמוקרטיה, שזה הערך המוסרי הגבוהה ביותר, ומתוך כך זכויותיו של האדם הפרטי, הרי בעיוותם הם טוענים שהפרט הופך להיות קדוש יותר מהפגיעה הציבורית. בעולמו הפרטי של האדם המערבי מותר הכל – אין שום חוק שאוסר פורנוגרפיה (שכולם יודעים שהוא מוביל להרס התא הזוגי 😨, פגיעה ישירה בעבודה, ובתפקוד של רבים), שזוהי שחיתות בכל המובנים 😣 (אני משער שערך זה עוד לא נשחק אצל רבים).
לפיכך, ערכי המוסר של האנשים שיוצרים את הסדרות אינן לפי הפרמטרים שלך, אלא הפוכים לגמרי. אצלנו כשאדם עושה משהו בעייתי מוסרית – ברור שהוא יצטרך לעבוד ולתקן עצמו. לעומת זאת בתרבות המערבית פשוט צריך להצהיר שזה בסדר, והכל הופך להיות פשוט. 😕
דוגמא נוספת, עולם הזוגיות: אחוזי הגירושין והבגידות בחברה המערבית גבוהה באופן דרמטי מהתרבות היהודית.
בתור יועץ נישואין, אני מגלה לך שבעולם המערבי, במידה ויש קושי בזוגיות (שלרוב נובע מצורך בעבודה זוגית משותפת ועמוקה), כיוָן שזה מצריך עבודה, פעמים רבות הזוגיות הזו תיגמר. 😓
לעומת זאת בעולם היהודי, ברור שבראש ובראשונה עובדים קשה על הזוגיות!
בתרבות המערבית זה הגיוני לִשְׂחוֹת עם הַשְׁכֵנַה בבריכה מעורבת, עם כל ההשלכות של זה… לעומת התרבות היהודית העוסקת במוסר וצדק, ברור שלא יעלה על הדעת דבר שכזה עם כל השלכותיו הנוראיות.
מכאן נוכל לגעת על קצה המזלג לשאלתך הראשונה: "מדוע לא לבגוד?"
זוגיות ארוכת טווח בנויה על עבודה ממושכת היוצרת קירבה שהולכת וגדלה. ❤️ ככל שהזמן עובר, העבודה הזוגית מתמשכת לאורך זמן יותר לעומק, ובכך העומק של הקשר הולך וגדל.
בתרבות המערבית השטחית[3], יחסי אישות הינן המעשה עצמו של החיבור. אך היום לכל מטפל זוגי ומיני, קל וחומר למטפלים שבאו מהעולם היהודי, ברור שעיקר ההנאה והשמחה בקשר גופני עם האישה אינו נובע מהמעשה עצמו, אלא מהקרבה הנפשית, הרגשית והאינטימית המקדימה את הקשר. ❤️
לכן, היהדות יכולה לעמוד מאחורי מצווה הדורשת תשמיש פעמיים בשבוע, עד גיל מאוחר. לעומת מחקר בריטי שמגלה שכמעט חצי מהזוגות מפסיקים לקיים יחסי מין לאחר 5 שנות נישואים! 😱
הסיבה לכך היא לא השעמום, אלא שהקשר הגופני הופך להיות הנאה גופנית בלבד, ולא ביטוי לקשר נפשי ואינטימי עמוק. 😄
זו הסיבה, שמי שרואה סדרות וסרטים שכל כולם עוסקים המון במעטפת ההנאה החיצונית, (וכך גם בוחרים בשחקנים והשחקניות), יוצרים תודעה שהתשמיש הוא תוצאה של הנאה נטו ולא קִרְבַה זוגית. שהרי אם זה היה קרבה זוגית, אתה לא יכול להעלות בדמיון הכי פרוע שלך, להיות עם אישה שאין לך שום קשר רגשי אתה, אא"כ זה חפץ ולא משמעות. 😕
אגב, אם תעיין בשאלתך, אכן, זה סגנון השאלה (בן אדם לא יכול לאכול רק סטייק הוא צריך גם לחם עם שוקולד, כלשונך). זה תוצר של ריקבון הסרטים והסדרות. 😣
מאחל לך בכל לב, שמבטך על הזוגיות והתשמיש יהיו עמוקים, באופן שתגלה כמה עונג והנאה צרופים ומשמעותיים, קיימים דווקא במערכת המבוססת אינטימיות רגשית.
בהצלחה רבה
[1] כי בעצם אף פעם אינו עומד בפני עצמו, 'מלא כל הארץ כבודו'.
[2] למשל: 'לא תקלל חרש' (ויקרא, יט, יד), 'מה שאסור מפני מראית העין גם בחדרי חדרים אסור' (גמרא עבודה זרה, דף יב עמוד א) וכו'.
[3] במיוחד בסרטים והסדרות והפורנוגרפיה, הרחוקות כרחוק מזרח ממערב מהמציאות.
שלום,
אני יודע שסדרות זה רעה חולה ובעזרת השם אשתדל לא להתחיל סדרה מחדש. אבל עכשיו התחלתי ואני בפרק 6 מתוך 12 ומחכה לשאר.
היי אח יקר,
שאלת על איך להפסיק סדרות. אז בוא נראה אם אני מבין אותך נכון:
אתה מקבל המלצה לסדרה, או שומע על סדרה מעניינת, מתחיל את הפרק הראשון, מתלהב. ומאז… הכל היסטוריה. אתה מגלה שיש 10 עונות, או יותר, ומכאן טוֹנוֹת של שעות פורחות באוויר.
להגיד לך "זה לא בסדר", ו"זה גרוע מאוד" – לא יעזור, אתה יודע את זה. ולחפור על זה יגרום לך רק להרגיש רע, אבל לא באמת להתקדם בחיים. לכן ברור שהפתרון שלך נמצא במקום אחר.
אני רוצה לספר לך על אפלטון. פילוסוף יווני שאמר: שכל אדם הוא מרכבה רתומה על שני סוסים. שחור – הדחפים הרעים, והלבן – הדברים הטובים שתמיד אנחנו רוצים לעשות. והשכל של האדם הוא נהג המרכבה שצריך להנהיג את המרכבה בעקבות הסוס הלבן.
אז מה האתגר שלך? שאתה לא מקשיב לסוס הלבן, ונותן לסוס השחור לקחת את המושכות של המרכבה. התיאור היה נכון אם המוח שלך היה עובד כזה פשוט, והבחירה בין כן ולא – הייתה שקולה: כן-לא, לבן-שחור. אבל מאז המודל התעדכן, ובשנת 2006 פרופ' לפסיכולוגיה ג'ונתן היידט, עדכן בספר שלו "השערת האושר" את המודל וקבע שהשכל הוא רוֹכֵב שיושב על פיל.
אז בֹוא נספר את הסיפור מחדש: אתה יושב על פיל, הפיל רוצה לראות סדרות, סרטים, או כל מה שגורם לו אושר, ואתה הרוכב שיושב על גבֹו מעל ומבקש ממנו לזוז. אתה יכול לדחוף, לצעוק, למשוך – זה ממש חסר תועלת. הפיל הוא חזק פי כמה מהרוכב, והוא לא יזוז אם הוא לא רוצה.
למעשה, אתה מנסה לשנות את ההרגלים שלך בין רגע, זה כמו להגיד לפיל להתחיל ללכת הפוך ממה שהוא רגיל. הפיל לא מתווכח אתך, הוא פשוט עושה מה שנראה לו.
אז מה עושים תכל'ס? 🤔
א. תכיר בזה. לשנות הרגל שנקבע זה כמו להזיז פיל, זה משהו לא פשוט. לכן דבר ראשון לא נכנסים עם פיל לתוך חנות חרסינה, או לתוך רחוב צר, או במקרה שלנו לא מתחילים לראות סדרה. להתחיל סדרה זה לחתום על חוזה ארוך טווח. אין דבר כזה "וואלה, רק פרק אחד, מה כבר יקרה?" – להתחיל סדרה זו הבנה שאתה חותם פה חוזה עם היוצרים ונותן להם את המשאב הכי יקר שיש לך "זמן". כמו שאומרים בשחמט "נגעת-נסעת" 🙃.
ב. תַּצְמִיד הֶרְגֵּלִים. הפיל עושה את אותו מסלול קבוע. ברגע שנוצר הרגל – קשה לשנות אותו. זה כמו להגיד לאנשים לא לשתות את כוס הקפה של הבוקר. הם רק מתעוררים וכבר קפה… ☕ לכן קובעים הרגלים חדשים. לאחר שבועיים – שלושה אתה בעניינים. כל פעם שבא לך לצפות בסדרה – בלי לחשוב, תנעל נעלים וצא לריצה. תיצור הרגל חדש. רצון = מעשה.
ג. אתה כבר באמצע סדרה, תָאֵט את הקצב. בלי בינג'ים[1], ובלי לסגור עונה בלילה. אלא לדוגמא, רק ביום חמישי בלילה, אחרי לימוד מוסר קצר, פרק אחד (הצמדת הרגלים). אני אישית רואה סדרה כבר המון זמן ("הרשימה השחורה", אם שאלת) כל פעם שאני מגהץ. הצמדתי הרגל, פעם בשבוע ביום שישי אני רואה פרק אחד, או שניים (תלוי בגובה הערימה). אתה יכול לעשות את זה תוך כדי ריצה על הליכון, כפיפות בטן, נסיעה הביתה באוטובוס (בתנאי שאתה בפנימייה וזה קורה פעם בשבוע, ולא כל יום).
ד. תפילות, לימוד מוסר וכל מה שגורם לנו להיות טובים יותר. 🏆
בהצלחה
[1] צפייה רצופה של כמה פרקים בסדרת טלוויזיה.
