אהלן אחי המדהים!

🔆האם אפשר להסתכל 'דּוּך' על השמש בשעת צהריים בלי לפגוע בעיניים ובראייה?

🤔……..

למה לא?

כי ככה בנויות העיניים שלנו 👀.

אין להן אפשרות לעמוד בעוצמה של מפגש ישיר עם אור השמש.

למה, כי הן חלשות? אפשר לומר. אבל אני חושב שיותר מדויק לומר, שהן פשוט מאֹד עדינות ורגישות.

שים לב, ככל שאיבר בגוף שלנו יותר עדין, רגיש, וחשוב – כך הוא זקוק מטבע הדברים ליותר הגנה מפני פגיעה.

🧠המוח שלנו נשמר בגולגולת עצם חזקה במיוחד, 💝והלב מוגן בסורגי הצלעות.

😎 כמו שעיניים לא בנויות להסתכלות ישירה על השמש, ללא משקפי מגן, כך הנפש לא בנויה למפגש עם התוכן הקשה שנמצא בכל קליק שלנו ברשת ללא סינון.🛡

למה לא?

כי ככה בנויה הנפש שלנו.  כל אירוע שחווינו וראינו נחרט, נרשם ומשפיע עליה לטוב ולְמוּטַּב.

למה, כי היא חלשה? אפשר לומר. אבל אני חושב שהרבה יותר מדויק לומר שהחלק הכי עדין, רגיש וחשוב בנו זו כמובן הנפש שלנו.

אנחנו חייבים לשמור ולגונן עליה. אין דרך אחרת.

אז לשאלתך, לי זה ברור- סינון זה must!

עוף על העולם!

שלום. מה שכתבת רלוונטי להרבה מאוד בחורים: החסימה אינה יכולה להיות מלאה. תמיד יש מקומות בהם אין חסימה או יש פרצות.

ברור שמכאן נגזרת ההבנה שהחסימה כשלעצמה אינה הפתרון, ואין תחליף ל"דרך הקשה" שהיא שתביא אותך בע"ה ליכולת לעמוד מול האפשרות ולא להתפתות.

ובכל זאת, אני ממליץ לך שלא לוותר על החסימה מכמה טעמים:

1. חלק משמעותי ממכלול ההתמודדות הוא בניית הרצון האישי 💪                                                                                                                     רצון נבנה בין היתר לא רק על ידי מחשבות אלא על ידי מעשים. הבחירה בחסימה היא מעשה שהוא הצהרה עצמית, משמעותית מאוד, לגבי הרצון והנכונות לקחת אחריות. אתה לא רוצה שהטלפון שלך יכלול את עצם האפשרות הזו. אתה מתקן מה שתלוי בך, ומתמודד במה שלא תלוי בך.
2. ככלל, לא מודדים הצלחה מול כישלון 🙌 במונחים מוחלטים, ואסור להציג את זה כבלון שאם יש בו חור אחד אז הכל מתפוצץ. כל התקדמות היא הצלחה ושמחה גדולה שבונה אותך, וכל נפילה היא עוד תחנה בדרך שאתה לומד ממנה וצומח ממנה. בתוך המכלול הזה, טוב ונכון שיש לך זמנים שבהם אתה מוגן ורגוע. 🤗

זה נכון שאם בונים את כל ההתמודדות על החסימה, זה עלול להפוך לבומרנג ברגע שאין לך את החסימה. זה נכון ביחס לכל אמצעי הגנה בכל תחום: הוא יכול להיות לעזר, אבל אם הוא גורם לך להישען עליו יותר מדי, הוא הופך למזיק, כי הוא מרדים את החושים.

ימי הקורונה היו דוגמה טובה לכך שכל פתרונות ה – "זבנג וגמרנו" נכשלים (רק עוד כמה ימים של בידוד, רק תשימו מסכות, רק חיסון וכן הלאה). זה לא אומר שלא להשתמש בהם. רק אומר שהתמודדויות מורכבות הן סך של הרבה אמצעים יחד, וכל אמצעי הוא עוד חוט באריג הגדול ולא יכול לעמוד לבד. צריך ללמוד להשתמש בו, אבל לא לחשוב שבזה נגמר העניין.

לכן, זה מאוד תלוי ביחס הפנימי שלך לחסימה בפרט ולמכלול הצמיחה האישית בכלל. אל תִשַעֵן על החסימה כפתרון. תראה אותה בתור עוד אמצעי בתוך מכלול האמצעים שדרכם אתה מנווט את דרכך בדרך העולה בית אל. כל דבר הוא עוד פרט שמקרב אותך אל מה שאתה רוצה להיות.