שלום וברכה מחנך יקר

ברשותך אתמקד במשפט אחד שלך “בימינו זה לא מעשי בכלל” ואני מאתגר אותך לחשוב האם נכונה הקביעה שלך?

זה לא מעשי?!

ילדים יכולים לחיות בלי סמארטפונים – זה בטוח. 📴

אתה ואני גדלנו בלי זה, ויש לנו ילדות טובה ומאושרת. 🌷

אז בטוח שזה אפשרי, השאלה כמה אנחנו מוכנים כצוות חינוכי לקחת את הנושא כ-MUST. 🙂

אחת הנקודות החשובות ביותר שכיום הייעוץ החינוכי שם עליו דגש – זו הקניית מיומנויות חברתיות.

בטח חפרו לכם בבית ספר על SEL וכמה חשוב SEL וכו’ וכו’

אבל לרגע נחשוב על ילדים ששנתיים היו בסגרים.. 😷

שנמצאים בשעות הפנאי מול מחשב (מחקרים מראים שפעם היו ילדים משחקים המון בחוץ והיום כמעט שלא) 🖥️

שהחיים שלהם זה הפלאפון שלהם (ילדים מדווחים שהם לא מסוגלים בלי הפלאפון ורגע בלי זה הם מפתחים תופעות דומות לקריז)

שגם כך בגיל ההתבגרות הם מסובכים עם מורכבויות חברתיות שונות….

איפה הם ילמדו:

🔸 איך להשתלב בשיחה? כאשר בשיחת ווטסאפ אין בעיה לכתוב מה שאתה רוצה ומתי שאתה רוצה… 🤳🏼

🔸 להיות מוכן לא הכי מגניב ופופולארי? כאשר כל בן-נוער נמדד על פי הלייקים שיש לו באינסטה 👍🏼

🔸 איך לקרוא תווי פנים? כאשר באימוג’ים זה מאוד ברור מה בן-שיחך מתכוון… 🙈

🔸 מתי לשתוק ולחבק באמת? כשהיום זה מסתכם באימוגיי’ חביב או לייק. 😶

🔸 להפנים מתי אמרת משהו מעליב? כשאין שום היזון חוזר בשיחה וירטואלית אם אין תגובה 🎦

🔸 ליהנות ממשחק חברתי שטותי? כשכל משחק רשת הוא מוצר ששווה מיליארדים. 🕹️

🔸 להקשיב לחבר שמספר משהו לא מעניין? כאשר כל שנייה קופצת התראה (פוש) על ידיעות הכי מרתקות בארץ ובעולם 👂🏼

🔸 להתמודד עם שעמום לאורך זמן? כאשר הפלאפון מציף את הילד בגירויים שמתאימים לו בדיוק. 📲

וכו’ וכו’.

יש ילדים שבית ספר זה המקום היחיד! שבו הם יכולים להתאמן בפיתוח מיומנויות חברתיות. 🎓

כך שללא קשר לתוכן, לבזבוז זמן, לשפה הרדודה, לסטיקרים המכוערים שיש בפלאפון, כשאנחנו נותנים לילדים להיות בפלאפון כל הזמן – אנחנו פוגעים בהם. 🤕

זה דבר חשוב להניח על השולחן – ככל שהילדים שלנו יותר במסך המיומנויות החברתיות שלהן נפגעות, ותפקידנו כצוות חינוכי לעצור את הדבר הזה. 👨🏼‍🏫

איך, לדעתי, אפשר להתמודד בפועל?

להודיע שאין יותר פלאפונים בבית ספר, צריך להפקיד אותם בכניסה, להשאיר אותם בתיק, לחסום אותם מרחוק, כל הצעה היא אפשרית.

מאידך, לתגמל את העובדים קשה ולייצר הסכמה באהבה או הרתעה לא להוציא פלאפונים מהתיקים.

זו דרך ארוכה, קשה, רצופה מהמורות, וגם היא לא תצליח במאת האחוזים, אבל…
המטרה של צוות חינוכי היא לנקות את המרחב הציבורי מפלאפונים. 🧹

כשילדים משחקים הם משחקים עם כדור-רשת ולא משחק רשת, כשילדים משוחחים הם ממש מדברים עם הפה ומאזינים עם האוזן.

אז נכון,
לא יהיה מושלם

תלמידים עדיין יברחו לפלאפון פה ושם 🏃🏽

יהיה מאבקים עם “מכורים” 🥊

אולי מעט מההורים יתנגדו. 😠

אבל… לאחר מאבק ממושך – הילדים ישמחו לחוות קשר אמיתי, ההורים ישמחו לדעת שיש מקום שהילדים שלהם לא דבוקים למסך. 😃

רק השאלה הגדולה עד כמה אתם מאמינים שזה אפשרי. 🫵🏽

אני מאמין שזה אפשרי, כי אני יועץ בבית ספר שאין סמארטפונים במרחב הציבורי..

היום אחד התלמידים (שלא נחשב תלמיד תורני) סיפר לי בחדר שהוא עובר לטיפשון, כי הוא רוצה שליטה על החיים של עצמו 🌅

גם התלמידים בסוף יודו לכם על שעזרתם להם לראות את החבר מבעד למסך. ✨

באמת בהצלחה רבה בשאלה החשובה הזו!

עם אמונה בצדקת הדרך תוכלו לשנות את התפיסה של כל התלמידים, ואולי הם יגלו שהחיים בלי ה”משעבד הקטן” הם לא רעים בכלל…🤩

שלום 🙂

זו כמובן שאלה קשה שאין עליה תשובה חד משמעית שהוכיחה את עצמה.

כדאי מאוד לחפש כמה שיותר אנשים שעוסקים בתחום ולקיים יחד “תשועה ברוב יועץ” 💬

הנה כמה מחשבות משלי:

1️⃣ חשוב מאוד להניח את ההתמודדות עם החלקים המסובכים בתוך התמונה הרחבה של האור והטוב. 🌅

🖼️ התמונה הרחבה היא שאשרינו ומה טוב חלקנו שאנחנו מתאמצים לכוון את מימוש הכוחות המיניים הקדושים שנתן בנו הקב”ה אל אהבת עולם שבין איש לאשתו,

שאז כוחות אלו מביאים שפע של יחוד ושל ברכה לעולם. ☀️

וממילא, לבקר את התרבות הכללית כיום, שהיא מאוד מתירנית, ובכך היא גורמת להפרדה שהולכת וגדלה בין הכוח המיני לבין הברית המשפחתית שבין איש לאשה🫶🏼
והמחירים היקרים של הגישה הזו הולכים ומתעצמים כל הזמן. 💸

2️⃣ בשלב הבא חשוב לדבר על זה שכוחות חיים רבים מופיעים אצלנו בצורה כפולה- גם בצורה קדושה וגם בצורה קלוקלת.

🏠 הצורה הקדושה קשורה בבניין החיים לטווח הארוך, הצורה הקלוקלת קשורה בסיפוק לטווח הקצר.🤏🏼

אפשר להדגים את השניות הזו בעוד כוחות חיים נוספים, ואז לגשת גם אל הכוח המיני.

(חשוב כבר בשלב זה ללמד אותם שהשניות הזו אינה נפסקת גם אחרי שאדם מתחתן. ולצערנו מעשים שבכל יום מוכיחים זאת. היא ראשונית לאופן שהקב”ה נטע את הכוחות הללו בתוכנו)

3️⃣ אל התחום הספציפי של הפורנוגרפיה אפשר לגשת דרך התבוננות בכוח הראיה של העין.👁️

גם כאן יש כוח קדוש שלומד את העולם, אך יש בו גם יסוד של מציצנות שכוספת לראות מראות זרים.👀

מקורות ראשוניים-

“ותרא כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעינים” 🌳

“עין רואה ולב חומד”

“ויפקחו עיני שניהם ויראו כי עירומים הם” – התוצאה הראשונה של החטא היא ראיית הזולת בצורה מחפיצה וממילא היווצרותה של הבושה (ראה מאמרו של הרב שג”ר “צניעות ובושה” בתוך הספר “כותנות אור” או בספר “נהלך ברג”ש”)

“ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם” 🔎

4️⃣ עוד אפשר לדבר איתם על כוחו המופלא של האיפוק- העצמה שיש לאדם שמצליח לדחות את הסיפוק המידי. 🍃

5️⃣ בשלב הבא אפשר לדבר על הממד הממכר שיש בפורנוגרפיה ועל הנזקים שלו. ⚠️
שווה להכיר קצת מחקרים בתחום. 📚

6️⃣ בשלב האחרון, כדאי לדבר על שיטות שונות ועצות שונות להתמודדות, ובכלל על תורה של נפילות ועליות. 🛠️

למחשבות נוספות שלי ברוח הדברים הללו, ממליץ לך על שלושה שיעורים שנמצאים ביוטיוב בשם “דור המסכים ושמירת הברית”. 📱

יהי רצון שתשרה ברכת ה’ במעשיך! ✨

 

שלום לך מחנכת יקרה.

הבסיס לכל טיפול בהתמכרות הוא בניית יחס אמפתי ובניית מודעות של המכור למצבו.

היחס האמפתי יביא את המכור לרצות להקשיב ולהיות פתוח לקבל.

מאוד קשה להודות בהתמכרות ויש נטייה טבעית של הכחשה.

בפעל ההתמכרות נוצרת כאשר אזור במוח מקבל באופן תדיר זרם חזק של דופמין (מוליך טבעי היוצר ריגוש ועונג) עד שאותו אזור הופך להיות שליט על השכל.

הדופמין מופרש כתוצאה מחוויית השימוש בסמארטפון.

הילדה לא אשמה במצבה וכמו רבים היא קורבן של התעשייה שאת ההון שלה היא עושה במשיכת אנשים להשתמש בסמארטפון כמה שיותר זמן.

השלב הראשון בגמילה הוא בניית מודעות אצל ההורים והילדה למצבה ועד כמה היא לא אשמה.

בגיל שלה ניתן להסביר לילדה איך עובד תהליך ההתמכרות במוח ומדוע הסמארטפון ממכר.

צריך לבנות מודעות לנזקים הנגרמים כתוצאה מההתמכרות.

הנזקים העיקריים הם: פגיעה בהתפתחות המאוזנת של המוח, כגון פגיעה ביכולות הזיכרון, הקשב, ההעמקה והיצירתיות. פגיעה בבריאות – נזקי עיניים, השמנה, בריאות השלד והעצמות. פגיעה בתפקוד היומיומי, פגיעה בלמידה, פגיעה בפיתוח תחומי עניין, ופגיעה בקשרים חברתיים. לפגיעות האלה תיתכן השפעה שלילית לטווח ארוך.

השלב השני אחרי שיש מודעות ויש הבנה בצורך החיוני לבנות תהליך גמילה צריך לבנות תכנית של הפחתת השימוש בסמארטפון.

בגיל כזה צעיר אין צורך בתכנית מדורגת, רוב הסיכויים שגם הילדה וגם ההורים לא יעמדו במשמעת שדורשת תכנית מדורגת.

עדיף מלכתחילה לקצץ בזמן השימוש בסמארטפון ולהגיע לזמנים הגיוניים.

דרושה כאן מעורבות מאוד עקבית של ההורים, נחישות והתמדה.

רצוי למשל שהסמארטפון יהיה אצל ההורים והם יתנו אותו לשעה ביום (יכול להיות קצת יותר, תלוי במטרת השימוש), ובתמורה לעשיה של הילדה בתחומים אחרים כגון עזרה בבית, שיעורי בית והליכה לחברות. הסמארטפון חייב לחזור בערב להורים.

אפשרות אחרת היא קביעת זמני שימוש מוקפדים על ידי תוכנות כגון נטספרק/רימון סלולארי, או פמילי לינק של גוגל.

בכיתה ה’ הייתי ממליץ על בקרת ההורים של גוגל (פמילי לינק , מצורף קישור), ישנה שליטה טובה בזמנים וניתן לסגור אפליקציות עם תוכן לא מבוקר כגון יוטיוב ומנוע החיפוש בגוגל.

כאשר מסתיים הזמן שנקבע הסמארטפון הופך לטלפון פשוט וניתן להשתמש בו רק לשיחות והודעות SMS.

חשוב לציין שלמהלך כזה יהיו קשיים ועלולים להיות תסמיני גמילה כמו כעס ותסכולים אך אין לחשוש מהם. גם אין לחשוש משעמום, הילדה עלולה להתלונן הרבה על כך שמשעמם לה, אבל עם הזמן היא תמצא תעסוקה. שעמום הוא מרכיב חיוני בהתפתחות המוח והיצירתיות.

בהצלחה רבה!

כלי מדהים לאבטחת המשפחה באינטרנט – family link

שלום

ודאי שסינון התוכן של נטספארק או רימון חוסם את הטיקטוק. אם יש סינון חינמי של החברות – הוא לא שווה הרבה וודאי לא חוסם את זה.

עם סינון איכותי אפשרי שיהיה טיקטוק רק אם:
היא פרצה את הרימון.
ההורים שלה או מי שאצלו הסיסמא לסינון פתחו לה את הטיקטוק.

בכל אופן אם ההורים לא יכולים לאסור טיקטוק באופן כללי, אז לפחות להשתמש בבקרת הורים שבתוכו ולסנן ,יש אפשרות בתוך האפליקציה לבקרת הורים של זמנים ותוכן. אבל זה לא באמת מה שיעזור כי זו אפליקציה נורא פרוצה בנושא הזה וקשה לשלוט עליה מבחינת התכנים וזאת גם הסיבה שהרימון חוסם אותה לגמרי .

טיקטוק מכיל סרטונים נוראים מבחינת צניעות, ניבולי פה, סרטונים מיניים לא מותאמי גיל, אנטישמיות, ובנוסף אתגרים שעלולים להוביל לסיכון. ממליץ למי שלא מבין את הסוגיה – לפתוח טיקטוק ולהסתכל שתי דקות על התוכן להבין למה התלמידים נחשפים שם.

זה גורם להתנהגויות מיניות לא תואמות גיל, עיוות עולם הערכים, וכמובן לשעות שימוש מרובות על גבול ההתמכרות.

בגילאי יסודי אני ממליץ לאסור באופן גורף בלי שאלות ולהשתמש בסמכות הורית כמו שהיית משתמש אם הבן שלך היה חוזר מבית הספר עם קופסת סיגריות.

בגילאי החטיבה והתיכון יש לקיים יותר שיח, והסברה. להיכנס ביחד, להתעניין מה הוא רואה שם שהוא אוהב, לעומת הדברים שהוא מבין שלא טובים לו/לה, ולנהל ביחד את הסיכונים, ואת ההחלטה לחסום/לצמצם וכו’.

כמובן שהתפקיד שלנו כמחנכים הוא
1. להנגיש את הידע להורים
2. מול התלמידים לקיים שיח כל פעם בסוגיה אחרת הקשורה למסכים. איך עושים את זה נכון – הוא כבר נושא לשאלה אחרת..

בהצלחה!