בעוד התלמידים של היום מתנהלים בטבעיות בעולם הדיגיטלי, מערכת החינוך מנסה למצוא את הדרך הנכונה לשלב בו את המורים. לפני כחודש משרד החינוך פרסם הנחיות רשמיות לשילוב בינה מלאכותית בלמידה, מתוך הבנה שהטכנולוגיה הזו כאן כדי להישאר וכי יש צורך בגישה חינוכית מסודרת להתמודדות איתה. הכוונה מבורכת, שכן ברור לכולם שהנושא משמעותי מאי פעם, אך השאלה הגדולה היא האם הצעדים שננקטו מספיקים לא רק כדי לשלב את הAI בבתי הספר מבחינה טכנית, אלא בעיקר כדי לאפשר למורים להיות חלק מרכזי ומשפיע במרחב החיים הדיגיטלי הכל-כך משמעותי ואינטגרלי של התלמידים.

בהנחיות החדשות נקבע כי השימוש בבינה מלאכותית בבתי הספר ייעשה רק לאחר שהמורים יעברו הכשרה מתאימה, וכי יש צורך לנהל על כך שיח חינוכי עם התלמידים. אלא שנכון להיום, ההכשרה המוצעת והמומלצת ע"י משרד החינוך למורים מסתכמת בלומדה קצרה של 20 דקות בלבד, ותוכנה סובב רק סביב השימוש הטכני בכלים ומיומנות תיווך השימוש בפלטפורמות לתלמידים – כולל הסכנות שבהן. בהתחשב בכך שמדובר בנושא חדשני, דינמי ורחב היקף, ברור כי הכשרה כזו אינה מספיקה כדי להעניק למורים את הידע והכלים שהם זקוקים להם. התלמידים, מצדם, כבר משתמשים בבינה מלאכותית באופן יומיומי – להכנת שיעורי בית, יצירת תוכן, ואפילו במציאת דרכים יצירתיות במיוחד לעקוף משימות חינוכיות. במציאות הזו, למורים אין ברירה אלא להתאים את עצמם, אך ללא תמיכה אמיתית ולמידה מעמיקה, רבים מהם נותרים מאחור ומתקשים לקחת חלק בשיח שהתלמידים כבר מנהלים בעצמם.

אין הכוונה שהמורים לא יצליחו להשתמש בכלי הAI מבחינה טכנית, האתגר כאן אינו רק טכנולוגי, אלא בראש ובראשונה חינוכי. התלמידים של היום נולדו לתוך מציאות דיגיטלית והם סופגים אותה מגיל צעיר. הם מכירים את הכלים, לומדים כיצד להשתמש בהם בצורה טבעית ובלתי אמצעית, ובעבורם אין בכך שום דבר חריג. לעומת זאת, עבור רבים מהמורים, השינויים המהירים בעולם הטכנולוגיה מאתגרים ולא תמיד נגישים. כאשר התלמידים חווים את המורים כמי שמנסים לתווך להם את העולם הדיגיטלי במילותיהם, אך בראשם הם נמצאים שנות אור מאחורי תלמידיהם, נוצר פער שמפחית את ההשפעה החינוכית של בית הספר בנוגע לשימוש מושכל בדיגיטלי ורשתות, ובבינה המלאכותית בפרט.

אם רוצים ליצור שינוי אמיתי, חשוב שההכשרה למורים תכלול לא רק ידע טכני לשימוש בסיסי והנחיות לזהירות, אלא בעיקר תהליך עמוק של הכשרה שתלמד את המורים איך לבנות את הגשר ביניהם ובין מרחב הדיגיטל והרשת של התלמידים, תוך אמון מלא, כך שהתלמידים יראו במורים דמויות רלוונטיות לחינוך דיגיטלי, ולא רק כאלה שמפריעים, מגבילים ומכפישים את עולם המסכים המתקדם. רק כך, במקום שהמורים יתפסו כמי שמנסים "לרסן" את הטכנולוגיה, הם יוכלו להפוך למובילים בשימוש נכון ומושכל בה, באופן שיחבר את התלמידים ללמידה משמעותית יותר, ושימוש בריא בטוח ומאוזן יותר – בכלל במרחב הדיגיטלי שלהם.

העולם משתנה במהירות, והלמידה הופכת ליותר ויותר דיגיטלית, אך החינוך ימשיך להיות מבוסס על מערכות יחסים. אם רוצים שהתלמידים באמת יפנימו ויישמו את הערכים והכלים שמערכת החינוך שואפת להקנות להם, המורים חייבים להיות חלק מעולמם ולא משקיפים מבחוץ. כי בלי חיבור ואמון אמיתיים בין המחנך למתחנך – גם הכלים החדשניים ביותר לא יהפכו את הלמידה למשמעותית באמת.